(ב) והנה ידוע שיש בבינה עצמה ב' מדרגות בינה ותבונה וענין התבונ' הוא בחי' התפשטות אור הבינה (כמ"ש בזהר דאו"א תתאין הם יש"ס ותבונה ונק' אימא תתאה כו') מצד קליטת' היטב בכלי המקבל ההשגה דבינה ע"כ מתפשט בה להביאה בכמה ענינים נבדלים מעצם ההשגה והוא הנק' איש תבונה כמו מים עמוקי' כו' איש תבונה ידלנה מים עמוקים הם בחי' עמקות בינה שנשאר בהעלם העצמיות ואיש תבונה דווקא ידלנה וישאבנה מן ההעלם להביאה להתפשטות בכמה אופנים שונים לרוות את המקבלי' כמו הדולה מים עמוקים להשקות הצאן כו' והוא כמו שאנו רואי' בחוש שבהיות השכל והסברא עמוקה ביותר מהכיל בהשגת אדם הנק' מים עמוקי' כו' שהוא בחי' עומק המושג הנ"ל שהאורך והרוחב ממנו בא כו' ואיש בעל תבונה דווקא ידלנה פי' שיוציא לאור בחי' העלם העומק המושג עד שיכילנו השגת האדם כאלו לא הי' עמוק כלל כמו הדולה מים עמוקי' שמקרב את העומק כו' ולפי"ז מוכרח לומר שכח התבונה הוא כח המתפשט מכח הבינה להביא עומקה לגילוי למטה למקבלי' כו'

משא"כ כשאינו איש תבונות גם שהוא בעל השגה במוח דבינה (שנק' תפסן בל' העולם) יוכל להיות שהשגתו נשארת רק כמו שהיא בעצם במוח הבינה שלו שנק' רוח בינתו לבד ולא יבוא ממנה שום התפשטות למטה בענין נבדל שחוץ מן עצם ההשגה כלל וגם שיש בהשגה אורך ורוחב ועומק כנ"ל הכל הוא רק בעצם ההשג' כמו שהיא אבל לא שיתגלה למטה בענין נבדל ומכ"ש עומק המושג הרי נשאר בעומקו בהעלם לעצמו וכן האורך והרוחב הכל בעצם ההשג' כמו שהיא במקומה לבד

ודוגמא לכל זה

הנה אנו רואים בעומק הפלפול בתלמוד וטעמי' בסברות רבות כך וכך גם שבאים בהשגה דבינה אבל לא יוכלו עדיין להוציא לאור מעצם השכל איזה פסק דין חייב או זכאי כלל דהיינו שלא יוכל להוציא מתוך הסברה איזה חיוב עפ"י זה השכל ולא איזה זכות עפ"י זה השכל כי עדיין אין השכל והסברא רק השכלה שכליות לבד בלתי ימצא ממנה שום התפשטות בהטיות לענין נבדל הימנה שהוא לחייב על ידה או לזכות על ידה וה"ז כמו דבר ההיולי שלא נודע עדיין מה ימצא ממנה ומה יעשה בה (בל"א דער מושכל אליין כמו שהוא ער קאן מיט אים נישט טאן קיין זאך ניט צו קערין לזכות או לחוב כו')

ואמנם כח התבונ' שמתפשט ממוח הבינ' היינו מה שביכולתו להביא עצם ההשגה לבחי' התפשטות למטה ממנה בכל ענין נבדל הימנה או לחיוב או לזכות או להתפעל בלב וכן להביאה במחשבה בכמה אופנים שונים כו'.

אך לכאורה אנו רואים שיש בבינה עצמה בחי' מדות הנק' ז"ת דבינה ונק' מדות שבשכל המטה כלפי זכות או שכל מטה כלפי חוב כידוע היינו כמו שהמדות שבשכל הן בעצם ההשגה עדיין בהעלם אבל להביא בחי' התגלותן בדבר נבדל כמו להורות בענין מקרה דבר מה עפ"י השכל והסברא הזאת להטות את המשפט של זה הענין לחו"ג שבו דוקא הרי איש תבונה דווקא יוציא לאור מן המדות שבבינה כו' ואיש תבונות היינו כח הקולט בכי טוב לעצם ההשגה ע"כ מתפשטת ההשגה בו לעשות ולהורות בה כמה ענינים נבדלים לגמרי וגם ביכולתו להביא את עומק בינה לידי גילוי כנ"ל וד"ל (והיינו בחי' או"א תתאין יש"ס ותבונה יש"ס מדות דחכמה ותבונה מדות דבינה אך באין בבחי' הגילוי לחוץ ובחי' מל' דתבונה הוא השכל הבא במחשבה הנק' אותיות מחשבת שכל שהשכל מתלבש בה והוא בחי' כלי חיצוני למח' עיונית שהוא גלוי השגה דבינה עצמ' מצד עצם השכל והסברא כו' ומבחי' מל' דתבונה נמשך שרש אותיות המחשבה עצמה שנק' לאה כו' והוא ד' רבתי דאחד )

וזהו שנק' תבונה בן ובת כידוע להיות כי גם בתבונה יש ג' דברים עומק ואורך ורוחב

העומק הוא עצם כח התבונה הזאת שבאותה ההשגה כמו שהיא בשעה שקולטת אותה כו' ובה יוכל עומק ההשגה הנ"ל לבוא לגלוי כנ"ל בפ' איש תבונה ידלנה כו'

והאורך הוא ירידתה בענין אחר הנבדל להורות בו ולעשות מעשים רבים על ידה כו'

והרוחב הוא בחי' התפשטות התבונה בעצם ההשג' להרחיבה במח' בכמה רבוי אופנים שונים ולא כמו שהיא לבד כו'

ומה שכלולה התבונה מב"ן וב"ת היינו מה שמתבונה דוקא יולדו המדות בגלוי מהות בפ"ע כי מבינה עצמה לא היו תולדות המדות אע"פ שנק' אם הבנים כו' (אבל היא אימא עילאה ) משא"כ התבונ' נק' אימא תתאה להוליד המדות והוא בחי' ב"ן וב"ת אהבה ויראה שבאים בהתכללות בתבונה דוקא שהיא בחי' התפשטות אור הבינה למטה כנ"ל

וגם לזה הטעם בחי' המוחין שבמדות נמשך מבחי' התבונה (וכמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ דאבא יסד ברתא כו' כונן שמים בתבונה שמים הן בחי' המדות אש מים כידוע וכן ובתבונה יתכונן שהוא בחי' קיום המדות בבחי' המוחין דתבונ' שבהם כי התבונ' כמו ממוצע להביא מוחין מבחי' מדות דבינה במדו' שבלב שזהו כמו כח ההבאה בענין הנבדל שהוא עיקר ענין התבונה כנ"ל) וידוע ג"כ שיש נו"ן כפופה ונו"ן פשוטה בבינה להיות נו"ן כפופה הוא הרוחב ונו"ן פשוטה הוא האורך ונ' המלוי שלו בנ' פשוטה משא"כ בשאר מילוי האותיות כי האורך נכלל ברוחב וכך הוא בתבונה ואמנם נון הכפל בענין הנק' התבוננות כמו עמי לא התבונן וכו' שזהו בחי' פנימית בינה הנק' עיון לעמוד על דבר כו' שנק' בינה שבבינה הוא ממוצע בין בינה לתבונה ע"י הנו"ן פשוטה שמחמתו נק' התבוננות כו' וד"ל :